שינויים בגוף האישה הקשורים בהורמונים
גוף האישה ההרה עובר שינויים רבים מדי חודש בחודשו, עקב השינויים ההורמונליים.
ביחד עם העלייה בהורמונים שנמצאים בשיאם בזמן הביוץ, משתחרר גם הורמון ה"רילקסין" (ההורמון המשחרר). הורמון זה מרפה את הרצועות שמחזקות את מפרקי האגן. מטרת ההורמון להכין את האגן לקליטת הריון. שחרור מפרקי האגן גורם בין היתר לשחרור מפרקי עצם העצה(pubis) עם עצמות האגן.
דרך עצם העצה עוברים עצבים רבים לאזורים שונים כמו הרגלים, האגן, איברי הרבייה, שלפוחית השתן ואזורי המין.
עצם העצה היא הבסיס של עמוד השדרה, לכן אם נוצרות תת תזוזות של עצם העצה במקום אחד או יותר, היא לא תינתן תמיכה טובה לעמוד השדרה.תת תזוזה היא תזוזה מזערית (יכולה להיות גם רק של מילימטר אחד או שניים) – אבל היא עלולה ליצור בסיס לא מאוזן לעמוד השדרה, ולשנות את הלחץ על העצבים בהתאם.הבסיס משפיע על כל המגדל – הבעיה של מגדל פיזה היא בבסיס, שם מתחיל העיקום, למרות שאת השפעותיו רואים יותר בקצה.
חוסר יציבות זו של עצם העצה יכול ליצור תחושת חוסר ביטחון בגוף אצל האישה שחווה אותו. הבעיה שנשים רבות נתקלות היא חוסר ההבנה והסובלנות של החברה (כולל נשים אחרות) לתופעות אלו ולהשפעותיהן, ולכן נשים רבות מסתגרות בעצמן בזמן זה.
גוף האישה ובעיקר האגן שלה דורשים תנועה רבה על מנת לשמור על כושר ההתאמה של האגן למצבים משתנים. הבעיה באורח החיים הנהוג בעולם המערבי הוא שאנחנו מרגילים חוסר תנועה ומצבים נייחים – שהם בדיוק ההפך מתנועה.
הבעיה שתת תזוזות (= מנחים לא נכונים) אלו יכולות גם לשנות את הלחץ על העצבים ולפגוע בתפקוד האיברים אליהם מובילים אותם עצבים.
הפגיעה העיצבית אותה הכי קל לנו להבין היא כאב. אולם כאב יכול לעיתים להופיע רק זמן רב אחרי תחילת הפגיעה העיצבית. פגיעה עיצבית יכולה להשפיע בדרכים שונות רבות כמו שינוי בחום הגוף, שינוי בקצב הדופק, בעוצמתו, שינוי ברמת ההזעה, פגיעה במערכת החיסון, כאבי ראש וסימנים רבים אחרים מהם סובלים אנשים מדי יום.
עם קליטת הריון, המצב אף "מחמיר". ההורמונים ממשיכים להשתחרר. הרפיון של האגן עולה, והתמיכה בעמוד השדרה נפגעת. במצב זה איזון האגן משתנה מדי יום ואף מספר פעמים ביום. זה יכול להסביר את שינויי הביטחון של האישה בגופה ומאידך יכול להסביר את השינויים לעיתים הקיצוניים במצבי הרוח של נשים בהריון.
חוסר איזון של האגן יכול לגרום לקושי תנועתי של העובר והשיליה ברחם, ולהפריע בהמשך לעובר/וולד להתייצב במצב נכון ליציאה לעולם.
המפרקים שיכולים לפגוע בהתהפכות העובר הם שני מפרקי עצם העצה עם עצמות האגן (מפרקים אלו נמצאים בחלקו העליון של הישבן – מתחת שתי גומות החן שבגב התחתון) והמפרק הקדמי (פוביס).
מפרק הפוביס עוצר את ירידת העובר אל תעלת הלידה. חוסר תנועה מוחלטת שלו יכול לפגוע בהתהפכות העובר והגעתו למצב נכון ללידה (מצב ראש). סמוך לפני תחילת תהליך הלידה, נפתח מפרק הפוביס והעובר יורד את תעלת הלידה.
עצם העצה דוחפת את העובר בתנועת מניפה כלפי מטה והרחבה נוספת של מפרק הפוביס ולחץ העובר/וולד גורמים לאט לאט למחיקה של תעלת הלידה, יציאת העובר ו.... מזל טוב!!!
תת תזוזות במפרקי עצם העצה עם עצמות האגן יכולות לגרום לשיבוש הלחץ על עצבים רלוונטים, ולפגיעה באיכות הצירים (צירים לא אפקטיביים – לחץ תוך ביטני שאינו מספיק חזק על מנת לייצר לידה). כיוונון מפרקים אלו יכול להפוך צירים לא אפקטיביים לאפקטיביים.
- אישה רזה זקוקה לחוזק צירים שונה מאשר אישה שמנה, גבוהה מול רזה, בהתאם למבנה האגן, לידה ראשונה מול לידה נוספת ומשתנים אחרים. רק המוח יודע את הנתונים המדוייקים של אותה אישה וכל אותם נתונים רלוונטים.
בבתי חולים נהוג לתת במצב כזה זריקת פיטוצין, שמחזקת את הצירים. אני מכנה את הזריקה הזו – "זריקת פיצוצים", כי היא יוצרת תחושות לחץ אדירות בתוך הבטן, ורק נשים שעברו לידות עם זריקות זירוז, מבינות בדיוק על מה אני מדברת.
תת תזוזה של המפרק הקדמי, יכולה לעצור את התקדמות ההריון. שוב בבתי חולים במצב כזה נותנים פעמים רבות זריקת זירוז (פיטוצין) או שהולכים לניתוח קיסרי.
לאגן מאוזן, קל יותר לקלוט הריון ולשמור עליו. לאגן מאוזן קל יותר להגיב לשינויים הרבים שעובר גוף האישה בהריון. שינויים אלו שונים מאישה לאישה ומהריון אחד לאחר.
על כן ניתן להבין עד כמה חשובה הפעילות הגופננית בתקופה זו, הפעילות הגופנית יכולה להקל ישירות על המערך הפיזיולוגי, מערכת השלד והתחושה הכללית של האישה.
לפרטים נוספים: www.elinorlampel.co.il
אלינור למפל www.elinorlampel.co.il
